החלטה בתיק רע"א 1642/13

1.        בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא, השופט א' שילה) בת"א 8607-11-12 מיום 29.1.2013 בגדרה התקבלה בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור יבוא, אחסון או מכירה של מוצרי הנעלה הנושאים את השם "Paco Mishel".

עיקרי העובדות

2.        על-שם המשיבה, חברה פרטית העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של נעליים (להלן: קבקב) נרשם ביום 7.6.2006 סימן המסחר "Paco Martin". לקראת חודש ספטמבר 2012 גילתה קבקב כי המבקש, יבואן ומשווק של נעלי גברים, החל לשווק מוצרי הנעלה תחת השם "Paco Mishel". בעקבות כך, הגישה קבקב ביום 6.11.2012 בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד במסגרתו ביקשה כי בית המשפט יורה למבקש להימנע מביצוע כל פעולה הקשורה לשיווק ו/או מכירת הנעליים הנושאות את השם "Paco Mishel" וזאת משום שבשם זה יש משום חיקוי ודמיון מטעה לסימן המסחר הרשום על שם קבקב, הן מבחינת המראה, הן מבחינת הצליל.

3.        בית המשפט המחוזי נעתר ביום 29.1.2013 לבקשה למתן סעד זמני בקובעו כי על פני הדברים נראה כי עילת התביעה של קבקב טובה. בעת בחינת הפרה של סימן מסחר יש לבחון שלושה אלה: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין. בחינה זו תיעשה על דרך של השוואה בין שני הסימנים כפי שהיא נחזית בעיניהם של אנשים בעלי הגיון רגיל. לפני בית המשפט הוצג דגם של נעל המיוצר עבור קבקב ודגם של נעל של המבקש. בעקבות השוואה בין שני הדגמים מצא בית המשפט כי קיים חשש של ממש שציבור הצרכנים, שייחשף לסימן הרשום ולסימן המפר, יטעה לחשוב כי מקור הנעליים אחד הוא. נקבע כי אמנם השמות "Mishel" ו- ""Martin אינו זהה ואולם השימוש בשם "Paco Mishel" דומה מבחינת המראה והצליל לסימן המסחר הרשום, "Paco Martin" של קבקב, ועולה כדי הטעיית ציבור הצרכנים. עוד צויין כי קיים דמיון רב בין שני דגמי הנעליים. דמיון זה בא לידי ביטוי בגודל האותיות על גבי הסימן, צבע קופסאות האריזה, אופן הטבעת הסימן על גבי הנעליים, ובשימוש הדומה בצבע של בטנת הנעל. בית המשפט ציין כי המילה "Paco" שבה נעשה שימוש על-ידי שני הצדדים היא מילה לועזית שמקורה בשפה הספרדית, ולה מובנים רבים. מילה זו, אינה נבחנת כשהיא לעצמה, ואין לקבקב כל זכויות במילה זו. אולם ההשוואה בין סימני המסחר יוצרת מידת דמיון אשר עלולה להוביל להטעיית ציבור צרכני הנעליים. המבקש וקבקב פועלים באותו מגזר של השוק וכאשר שני הסימנים מיועדים לשיווק באותם השווקים, ובקרב אותו חוג לקוחות, נוצר פוטנציאל הטעייה ממשי, אשר עשוי אף להוות עוולה של גניבת עין. בית המשפט ציין כי גם מבחינת מאזן הנוחות הנטייה היא לטובת קבקב. המבקש לא גיבה את טענותיו בדבר פגיעה בעסקיו בראיות של ממש. לקבקב הזכות להנות מפירות השקעתה, והנזק שיכול להיגרם לה אינו רק נזק כלכלי אלא גם נזק למוניטין. משכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעד זמני והורה למבקש לחדול לאלתר, מלייבא, לקבל, לשווק, להפיץ, לפרסם, למכור או להציע למכירה או להטביע מוצרי הנעלה מכל מין וסוג וכל מוצר או סחורה שהם, לרבות אריזות, קופסאות, עטיפות או שקיות הנושאים את השם Paco Mishel. תוקף הצו הותנה בהתחייבות עצמית שקבקב המציאה, ובהפקדה כספית בסכום של 75,000 ש"ח. בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.2.2013.

בקשת רשות הערעור

4.        על החלטה זו הוגשה ביום 3.3.2013 בקשת רשות ערעור ולצידה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשה נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אמנם ניתנה ביום 29.1.2013, אולם בשל פטירת בא-כוח המבקש, היא הגיעה לידי המבקש רק ביום 4.2.2013. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בשגגה מהותית והיא פוגעת קשות בו וב-25 משפחות. לא היה מקום להוציא צו מניעה זמני נגד כל דגמי הנעליים, וזאת כאשר לפני בית המשפט המחוזי הובא רק דגם אחד. שאר הדגמים לא נדונו ולא הוצגו לפני בית המשפט המחוזי. ניתן היה להסתפק בהוצאת צו מניעה נגד הדגם הספציפי שהוצג לפני בית המשפט ושנמצא כאמור דומה, ואולם הוצאת צו מניעה כוללני המונע את הפצתם ומכירתם של כלל דגמי הנעליים אינה מוצדקת. יתרה מכך, לפני בית המשפט המחוזי לא הובאו עדויותיהם של לקוחות או צרכנים פוטנציאליים אשר הוטעו בשל הדמיון. המבקש אינו מחקה את דגמי קבקב ואין בין שני סוגי הנעליים כל דמיון. הנזק שנגרם מהוצאת הצו הוא בלתי הפיך, והפגיעה הכלכלית היא רבה. למבקש יש חובות שהוא אינו יכול להיפרע מהם כאשר נמנעת ממנו פרנסתו, וזאת בנוסף לפגיעה במוניטין שנוצרה בעקבות הוצאת הצו. המבקש מוסיף כי סיכויי התביעה אינם גבוהים. רבות הן החברות המשתמשות בשם Paco בעת יצור נעליים, ושגויה היא הקביעה כי קיים חשש להטעיית ציבור הצרכנים. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען בנוסף כי הבקשה לקבלת סעד של צו מניעה זמני הוגשה על-ידי קבקב בשיהוי ניכר, כ-20 חודשים לאחר שהמבקש החל לשווק את דגמי הנעליים הנושאות את השם "Paco Mishel". כמו כן נטען כי ההפקדה הכספית, בסך של 75,000 ש"ח, אינה מספקת, וכי יש להגדילה לסך של 500,000 ש"ח לפחות.

5.        בתגובתה לבקשה ציינה קבקב כי דין הבקשה להידחות על הסף וזאת בשל הסתרת עובדות מבית המשפט. בעוד המבקש טען כי הסיבה להגשת בקשת רשות הערעור באיחור הייתה פטירת בא-כוחו, דבר שהוביל לעיכוב בהמצאת החלטת בית המשפט המחוזי, ציינה קבקב כי טענה זו הוצגה בצורה מגמתית. לטענתה, בא-כוחו הקודם של המבקש קיבל לידיו את החלטת בית המשפט המחוזי עוד ביום 30.1.2013. אי-גילוי עובדות אלה והצגת הדברים כאילו רק ביום 4.2.2013 הגיעה לידי המבקש החלטת בית המשפט המחוזי מטעה את בית המשפט ומהווה עילה לדחיית הבקשה. לגופם של דברים ציינה קבקב כי הבקשה מהווה ניסיון ל"מקצה שיפורים" וחזרה על טיעונים שכבר נדונו ונדחו בבקשה למתן סעד זמני. ההחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי מנומקת כדבעי. למבקש עומדת הזכות לערער על ההחלטה במסגרת הערעור הסופי על פסק הדין ואין עילה להתערב בהחלטה בשלב זה. כפי שאף מצא בית המשפט המחוזי, הדמיון בין סימן המסחר "Paco Martin" ובין הסמל המפר שבו עושה המבקש שימוש, "Paco Mishel", הוא רב מאד. המבקש עושה שימוש באלמנטים עיצוביים ושיווקיים הדומים מאוד לאלו של קבקב, והחשש להטעיית הצרכנים הוא ממשי. עוד הוסיפה קבקב כי צדק בית המשפט המחוזי בהוציאו צו כוללני, ולא ביחס לדגם ספציפי בלבד. הבקשה לסעד זמני שהתבקשה הייתה כללית ולא נגעה לדגם מסויים. לפני בית המשפט הוצג דגם נעליים מסויים, וזאת לצורך המחשה בלבד. משנמצא כי דגם זה דומה לדגמיה של קבקב, צדק בית המשפט בהוצאת צו מניעה המתייחס לכלל הדגמים, אשר הם דומים ועשויים להביא להטעיית קהל הצרכנים. קבקב הוסיפה וציינה כי בית המשפט הכיר בכך שקיימים יצרנים נוספים שעושים שימוש במילה Paco. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי עצם השימוש במילה זו, לא הוא יוצר את ההפרה. בית המשפט בחן את הדגמים בצורה יסודית ומדוייקת ומצא כי סיכויי התביעה טובים. לסיום ציינה קבקב כי בהתאם להצהרת המבקש בכל הנוגע לכמות הנעליים הנמצאות ברשותו, הרי שהנזק המירבי שיכול להיגרם למבקש הוא בסכום של 90,000 ש"ח. משכך, 75,000 ש"ח שהופקדו לצורך הוצאת הצו היא הפקדה כספית סבירה בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

6.        לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אציין תחילה כי מוטב היה למבקש לציין בבקשתו את מלוא העובדות הרלוונטיות לגבי מועד המצאת החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת בד בבד עם הגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, מאשר שימנע מגילוי פרטים עובדתיים רלוונטיים לצורך הבקשה. כעקרון, די בהסתרת עובדות אלה מבית המשפט בכדי להביא לדחיית הבקשה (השוו: רע"א 221/88 אברהם נ' עומר מפעלי אטריות בע"מ (4.12.1988)). אך גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, בפסקה 4 (לא פורסם, 7.6.2011); רע"א 352/88 מטאנס נ' 'מדיקל' חברה לציוד רפואי בע"מ (5.7.1988)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים.

7.        בהחלטתו בחן בית המשפט המחוזי בדקדוק את דגמי הנעליים שהובאו לפניו על מנת להעריך האם הייתה כאן הפרת סימן מסחר רשום והאם התקיים חשש להטעיית הצרכנים. בית המשפט מצא כי השימוש בסימן באופן שנעשה על-ידי המבקש דומה דמיון רב לסימן המסחר הרשום על שם קבקב. אין להלין על בית המשפט אשר בחן בשלב זה של ההליך, בעת דיון בבקשה למתן סעד זמני ועוד טרם שמיעת התביעה לגופה, רק דגם אחד של נעליים שהובאו בפניו. בית המשפט המחוזי עשה כן בקפידה. משנמצא כי דגם זה דומה עד כדי הטעייה לדגם של קבקב, הרימה קבקב את הנטל המוטל עליה לצורך הוכחת ההצדקה להוצאת צו מניעה זמני, ובדין הוצא הצו כלפי כלל הנעליים הנושאות סימן זה. בית המשפט המחוזי התייחס לשיקולים השונים אשר יש לבחון בעת מתן סעד זמני, וקבע כי הן סיכויי התביעה, הן מאזן הנוחות, והן שיקולי הצדק נוטים לטובת קבקב. לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו. בית המשפט בחן במסגרת "המבחן המשולש" את הדמיון שבין שני הסימנים ומצא כי בהתאם לשלושת המבחנים, קיים חשש ממשי להטעיית ציבור הצרכנים ואף לביצוע עוולת גניבת עין. קביעות עובדתיות לכאוריות אלה מבוססות כדין ואין עילה להתערב בהן. באשר לסיכויי התביעה, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ומעיון בניתוח שנעשה על-ידי בית המשפט המחוזי, מקובלת עליי קביעתו כי סיכויי התביעה מצדיקים מתן צו מניעה בשלב זה. יש לציין עם זאת, כמובן, כי החלטת בית המשפט המחוזי והחלטתי-שלי נוגעות למתן סעדים זמניים בלבד, ועל כן כל הקביעות הנוגעות לסיכויי ההליך הן קביעות לכאוריות לשלב זה בלבד. הצדדים יביאו את ראיותיהם במהלך המשפט, ובית המשפט יפסוק את פסקו.

8.        אשר על כן, הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש ישלם לקבקב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש"ח.

           ניתנה היום, א' בניסן התשע"ג (12.3.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: